מכינת ניר עוז

רגע לפני שנכנסנו דרך שער הכניסה האחורי של ניר עוז, בסיומו של מסע העליה של מחזור א למכינה, עצרנו. לפני שנתיים נכנסו דרך השער הזה חיות אדם, כדי להרוג, להרוס, להחריב. והם הצליחו. ועכשיו אנחנו נכנסים דרך השער הזה כדי להביא לפה חיים. על המהות הזו קמה המכינה בניר עוז. המקום שכמעט אף אחד לא הכיר לפני ה7.10.23 והפך להיות סמל החורבן וההפקרה, עוד יבוא היום והוא יהיה סמל התקומה. חניכי המכינה חיים בקיבוץ ולוקחים חלק בשיקום החיים בו. בצניעות רבה וללא יומרות להציל את העולם, ועם הרבה כוונה ויכולת להשפיע, לשנות מציאות. אֱמֹר מְעַט וַעֲשֵׂה הַרְבֵּה, זה הציווי אליו אנחנו מחויבים ולאורו אנחנו משתדלים לפעול. לצד העשיה הקהילתית, יש פה דגש על תהליך אישי, של התפתחות ובירור זהות, עם כוונה ברורה להיות אנשים טובים יותר, שהלב שלהם במקום הנכון, או לכל הפחות להיות כאלו שעושים טוב. כל רגע במכינה הוא הזדמנות, והזמן הוא המשאב היקר ביותר, צריך לנצל אותו היטב.  לחפש כל הזמן איך לשפר את עצמי. אדם שמרגיש שנוח לו מדי, כנראה שהוא לא מספיק בתנועה, על המסר הזה אני חוזר בפני החניכים במהלך השנה, כקבוצה וכיחידים. החברה הישראלית זקוקה לאנשים טובים שלא עושים לעצמם הנחות, שמדברים מעט ועושים הרבה.